ספר מצוות קטן קכ״ה

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן קכ״ד ספר מצוות קטן קכ״ו »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לברך השם כדכתיב אלהים לא תקלל שמות כ״ב:כ״ז

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

שאנו א מוזהרין על ברכת השם שנ' אלהים לא תקלל ונאמ' בעונשו ונוקב שם ה' יומת וזה הכלל כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת ב"ד הר"ז מל"ת חוץ ממילה ופסח שהן בכרת והן מצות עשה עי' לעיל בסימני הספר סי' רי"ט ולקמן במצוה רי"ט ובתחלת מצות ס"ט ובמצוה ל"ד גם בריש אלו הן הלוקין אומר מזה בדף י"ג ואמרינן בפ' ד' מיתות אין ב המגדף חייב סקילה עד ג שיפרש את השם המיוחד פי' בכתיבתו ויש אומ' אף בקריאתו ויברך ד אותו בשם מן השמות שאינן נמחקין שנא' ונוקב שם ה' בנקבו שם עד ה שיברך שם בשם ועל ו שם המיוחד חייב סקילה ועל הכנויין באזהרה, בכל ז יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסי נגמר הדין מוציאין כל האדם לחוץ ושואלין את הגדול שבעדים ואומרי' לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר והדיינין עומדין על רגליהם וקורעין ולא מאחין והשני אומר אף אני כמותו שמעתי ואם היו העדים רבים צריך כל אחד ואחד מהם לומר כזה שמעתי כל השומע ברכת השם חייב לקרוע ואפילו על ברכת הכינוי חייב לקרוע והוא שישמענה מישראל, אחד השומע מפיו ואחד השומע מפי השומע אבל השומע מפי העכו"ם אינו חייב לקרוע ולא קרעו אליקים ושבנא אלא מפני שהיה רבשקה ישראל משומד, כל ה העדים והדיינין סומכין ידיהן על ראש המגדף ואומרי' דמך בראשך שאתה גרמת לך ואין לך בכל הרוגי ב"ד מי שסומכין עליו אלא על מגדף בלבד שנ' וסמכו כל השומעי' את ידיהם וגו' גרסינן ט בב"ב כל תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ ממגדף ועובד ע"ז כו' פי' שאם בירך אחד את ה' או אמר לע"ז אלהי אתה וחזר בו אפי' תכ"ד והוא שיעור שלום עליך ר' אינו כלום אלא נסקל, המגדף י שלא בעדים הר"ז בכרת שנאמר והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' את ה' הוא מגדף ונכרתה וגו' ובכריתות ד' ז' אמרי רבנן שבא ליתן כרת למברך את השם, כשם יא שתולין המגדף לאחר סקילה שנ' בי קללת אלהים תלוי וגו' בך תולין העע"ז אחר סקילה ואין שאר הנסקלין נתלין אלא אלו ששניהם כופרין בעיקר כדאמרי' בסנהדרין ד' מ"ה ותניא יב איש איש מת"ל לרבות את העכו"ם שמצווין על ברכת השם כישראל:

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְקַלֵּל הַדַּיָּן – שֶׁלֹּא לְקַלֵּל הַדַּיָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר כב כז אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וּפֵרוּשׁוֹ דַּיָּנִים, כְּמוֹ שם ח אֲשֶׁר יַרְשִׁיעוּן אֱלֹהִים. וְהוֹצִיאוֹ הַכָּתוּב בִּלְשׁוֹן אֱלֹהִים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכְלָל עִם הַלָּאו הַזֶּה לָאו אַחֵר, וְהוּא לָאו דְּבִרְכַּת הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמְּכִילְתָּא וּבְסִפְרֵי, אַזְהָרָה לְבִרְכַּת הַשֵּׁם מִדִּכְתִיב אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל. וּמָה שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר ויקרא כד טז וְנֹקֵב שֵׁם יְיָ מוֹת יוּמָת, זֶהוּ הָעֹנֶשׁ. אֲבָל הָאַזְהָרָה הִיא מִכָּאן, כִּי לֹא יַסְפִּיק לָנוּ אַזְכָּרַת הָעֹנֶשׁ בְּמִצְוָה בְּלִי אַזְהָרָה וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל סנהדרין נד, א תָּמִיד, עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה מִנַּיִן. וְהָעִנְיָן הוּא מִפְּנֵי כֵן שֶׁאִם לֹא תָּבֹא לָנוּ בְּדָבָר מְנִיעַת הָאֵל אֶלָּא שֶׁיֹּאמַר עוֹשֶׂה דָּבָר פְּלוֹנִי יֵעָנֵשׁ בְּכָךְ, הָיָה בַּמַּשְׁמָע שֶׁיִּהְיֶה רְשׁוּת בְּיַד כָּל הָרוֹצֶה לְקַבֵּל הָעֹנֶשׁ וְלֹא יָחוּשׁ לְצַעֲרוֹ לַעֲבֹר עַל הַמִּצְוָה וְלֹא יָבֹא בָּזֶה כְּנֶגֶד חֵפֶץ הַשֵּׁם וּמִצְוָתוֹ, וְיַחְזֹר דְּבַר הַמִּצְוָה כְּעֵין מִקָּח וּמִמְכָּר, כְּלוֹמַר הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת דָּבָר פְּלוֹנִי יִתֵּן כָּךְ וְכָךְ וְיַעֲשֵׂהוּ אוֹ יִתֵּן שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל כָּךְ וְיַעֲשֵׂהוּ, וְאֵין הַכַּוָּנָה עַל הַמִּצְוֹת בְּכָךְ אֶלָּא שֶׁהָאֵל לְטוֹבָתֵנוּ מְנָעָנוּ בִּדְבָרִים וְהוֹדִיעָנוּ בְּמִקְצָתָן הָעֹנֶשׁ הַמַּגִּיעַ לָנוּ מִיָּד, מִלְּבַד הַעֲבָרַת רְצוֹנוֹ שֶׁהִיא קָשָׁה מִן הַכֹּל. וְזֶהוּ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יומא פא, א בְּכָל מָקוֹם לֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר, כְּלוֹמַר לֹא יוֹדִיעַ הָאֵל הָעֹנֶשׁ הַבָּא לָנוּ עַל הַעֲבָרַת הַמִּצְוָה אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעָנוּ תְּחִלָּה שֶׁרְצוֹנוֹ הוּא שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁהָעֹנֶשׁ בָּא עָלָיו. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לְהָסִיר מֵעַל הַדַּיָּנִין יִרְאַת הַנִּדּוֹן וְקִלְלָתוֹ כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיאוּ הַדִּין לַאֲמִתּוֹ. וְעוֹד הִזְהִיר עַל זֶה גַּם כֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר בַּתּוֹרָה. וְעוֹד נִמְצָא תּוֹעֶלֶת אַחֶרֶת בַּמִּצְוָה, כִּי בְּקִלְלַת הַדַּיָּן תַּקָּלוֹת רַבּוֹת, כִּי הֲמוֹן הָעָם בְּסִכְלוּתָם שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ, וְאִם לֹא יִזָּהֲרוּ עַל קִלְלָתוֹ אוּלַי יְקַלְּלוּהוּ וְיִתְעוֹרְרוּ מִתּוֹךְ כָּךְ לָקוּם עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם לַמֶּלֶךְ עַל הֲמוֹן הָעָם הִזָּהֵר שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, שֶׁאִם יֹאמְרוּ יַעֲשׂוּ, וְיִהְיֶה בָּזֶה רָעָה רַבָּה, כִּי הוּא בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אֶרֶץ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, בַּדַּיָּנִין, מָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵין חִיּוּב הַלָּאו אֶלָּא הַמְקַלֵּל הַדַּיָּן בְּשֵׁם מִשְּׁמוֹת הַשֵּׁם כְּגוֹן יָהּ אוֹ שַׁדַּי וֶאֱלֹהִים וְכַיֹּצֵא בָּהֶן, אוֹ בְּכִנּוּי כְּגוֹן חַנּוּן אוֹ קַנָּא וְכַיֹּצֵא בָּהֶן. אֲבָל בְּלֹא שֵׁם וְכִנּוּי, כְּגוֹן אָרוּר פְּלוֹנִי, אוֹ אַל יְהִי בָּרוּךְ, אֵין בּוֹ חִיּוּב לָאו אֲבָל אָסוּר הוּא. וּמָה שֶׁפֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גַּם כֵּן בְּעִנְיָן זֶה שֶׁהַחִיּוּב רמב"ם סנהדרין כו, ג אֵינוֹ בִּמְקַלְּלוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ דַּוְקָא אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּכָל לָשׁוֹן, וְכִי צָרִיךְ עֵדִים וְהַתְרָאָה בָּזֶה כְּכָל חַיָּבֵי לָאוִין, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּסַנְהֶדְרִין פ"ו מהלכות סנהדרין וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְקִלֵּל הַדַּיָּן בְּשֵׁם אוֹ בְּכִנּוּי לוֹקֶה שְׁתֵּי מַלְקוּיוֹת, לְפִי שֶׁהוּא כְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים שֶׁהֵם בִּכְלַל אִסּוּר זֶה וּכְמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּסֵדֶר קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ מצוה רלא וְאֶחָד מִפְּנֵי שֶׁהוּא דַּיָּן.

2 ברית משה פתח ↗

שאנו א מוזהרין על ברכת השם שנ' אלקים לא תקלל כו'. לכאו' יש לדקדק ברבינו ז"ל דאמאי לא פתח את המל"ת זו בלשון שלא והו"ל למימר שלא לקלל את השם או כמ"ש הסמ"ק ז"ל סי' קכ"ה שלא לברך את השם ותו ק"ל אמאי במל"ת ר"ט כתב רבינו הזהירה תורה שלא לקלל את הדיין מישראל שנא' אלקים לא תקלל וכאן במל"ת זו שג"כ למד אזהרה מאלקים לא תקלל ל"כ בלשון זה שלא לקלל את השם וברמזיו רמז מל"ת ר"ט כתב שלא לקלל לא דיין כו' וברמז מל"ת זו כתב שאנו מוזהרין על ברכת השם כו' וזה טעמא בעי וגם בהרמב"ם ז"ל ברמזיו הנדפס ריש הרמב"ם דמדע יש לדקדק כן עי' מ"ש ברמז מל"ת ס' ול"ת שט"ו וגם בכל השאר מוני המצות חוץ מהסמ"ק יש לדקדק כן, אבל ראיתי בביאור על הסמ"ג ממוהר"ר יוסף מקרעמניץ ז"ל שכבר עמד על זה דעל מ"ש רבינו חוץ ממילה ופסח שהן בכרת והן מ"ע כתב וז"ל בשלמא אם לא הביא חוץ ממילה ופסח הוה קשה על המחבר למה צריך להביא לאו אלקים לא תקלל והרי מדה היא בכל התורה כל שענש הכתוב כרת או מיתות ב"ד הר"ז ל"ת לכך מביא חוץ ממילה ופסח כלומר והרי מילה ופסח הן בכרת והן מ"ע לכך צריך להביא לאו אלקים לא תקלל ולכך לא פתח בלאו שלא לקלל לפי שהלאו זה אינו קאי על ברכת השם רק אברכת הדיין, ישמקשין למה לא פתח שלא לברך השם וי"ל איך שייך לומר שלא לברך השם לשון ברכה ח"ו איך אסור לברך השם ית"ש לכן פתח שאנו מוזהרין ר"ל ממ"נ שפיר פתח אם איירי לשון ברכה שפיר אמר המחבר שאנו מוזהרין לברך השם לשון ברכה ואם איירי להיפך לשון נוקב נמי שפיר פתח שלא לברך שאנו מוזהרין שלא לברך לשון קלל ח"ו וממ"נ שפיר פתח המחבר כו' עכ"ל הנה מה שתי' הביאור מה שלא פתח שלא לברך השם לפענ"ד ליתא דכיון דהוה כתב אח"כ שנאמר אלקים לא תקלל ממילא הוה ידעינן שלא לברך את השם שקאמר אינו לשון ברכה והראי' דהסמ"ק באמת כ"כ וגם מ"ש הביאור ולכך לא פתח בלאו זה לפי שהלאו זה אינו קאי על ברכת השם רק אברכת הדיין גם על זה ק"ל הלא רבינו כתב בפי' כאן שאנו מוזהרין על ברכת השם שנ' אלקים לא תקלל אלמא דסובר דאלקים לא תקלל אזהרה גם על ברכת השם וכן איתא בגמ' סנהדרין נ"ו ע"א בפי' דאזהרה של ברכת השם היא אלקים לא תקלל וכ"כ הרמב"ם הל' עכו"ם פ"ב הל' ח' ובסה"מ מל"ת ס' הביא בשם המכילתא אלקים לא תקלל ליתן ל"ת על ברכת השם וא"כ היכי כתב הביאור שהלאו זה לא קאי רק על ברכת הדיין וזה קושיא גדולה על תירוצו של הביאור וממילא נשארה הקושיא על רבינו:

1 רמב"ם הלכות עכו"ם פ"ב סמ"ג לאוין סימן יז:

2 שלא לברך את השם דכתיב שמות כ״ב:כ״ז אלהים לא תקלל:

1 ספר המצוות פתח ↗

הזהירנו מלקלל הדיין. והוא אמרו אלהים לא תקלל. והעובר על לאו זה לוקה. ואלה המשפטים, הלכות סנהדרין פרק כ"ו:

1 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

עִקַּר הַצִּוּוּי בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלֹּא לַעֲבֹד אֶחָד מִכָּל הַבְּרוּאִים לֹא מַלְאָךְ וְלֹא גַּלְגַּל וְלֹא כּוֹכָב וְלֹא אֶחָד מֵאַרְבָּעָה הַיְסוֹדוֹת וְלֹא אֶחָד מִכָּל הַנִּבְרָאִים מֵהֶן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹבֵד יוֹדֵעַ שֶׁה' הוּא הָאֱלֹהִים וְהוּא עוֹבֵד הַנִּבְרָא הַזֶּה עַל דֶּרֶךְ שֶׁעָבַד אֱנוֹשׁ וְאַנְשֵׁי דּוֹרוֹ תְּחִלָּה הֲרֵי זֶה עוֹבֵד כּוֹכָבִים. וְעִנְיָן זֶה הוּא שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה עָלָיו וְאָמְרָה דברים ד יט "וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ" וְגוֹ' דברים ד יט "אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכָל הָעַמִּים". כְּלוֹמַר שֶׁמָּא תָּשׁוּט בְּעֵין לִבְּךָ וְתִרְאֶה שֶׁאֵלּוּ הֵן הַמַּנְהִיגִים אֶת הָעוֹלָם וְהֵם שֶׁחָלַק ה' אוֹתָם לְכָל הָעוֹלָם לִהְיוֹת חַיִּים וְהוֹוִים וְאֵינָם נִפְסָדִים כְּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם וְתֹאמַר שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם וּלְעָבְדָן. וּבָעִנְיָן הַזֶּה צִוָּה וְאָמַר דברים יא טז "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם". כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא תִּטְּעוּ בְּהִרְהוּר הַלֵּב לַעֲבֹד אֵלּוּ לִהְיוֹת סַרְסוּר בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַבּוֹרֵא: סְפָרִים רַבִּים חִבְּרוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בַּעֲבוֹדָתָהּ הֵיאַךְ עִקַּר עֲבוֹדָתָהּ וּמַה מַּעֲשֶׂיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ. צִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא לִקְרוֹת בְּאוֹתָן הַסְּפָרִים כְּלָל וְלֹא נְהַרְהֵר בָּהּ וְלֹא בְּדָבָר מִדְּבָרֶיהָ. וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בִּדְמוּת הַצּוּרָה אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט ד "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים". וּבָעִנְיָן הַזֶּה נֶאֱמַר דברים יב ל "וּפֶן תִּדְרשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ", שֶׁלֹּא תִּשְׁאַל עַל דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ הֵיאַךְ הִיא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה עוֹבְדָהּ, שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לְהִפָּנוֹת אַחֲרֶיהָ וְלַעֲשׂוֹת כְּמָה שֶׁהֵן עוֹשִׂין שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי: וְכָל הַלָּאוִין הָאֵלּוּ בְּעִנְיָן אֶחָד הֵן וְהוּא שֶׁלֹּא יִפְנֶה אַחַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְכָל הַנִּפְנֶה אַחֲרֶיהָ בְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. וְלֹא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּלְבַד הוּא שֶׁאָסוּר לְהִפָּנוֹת אַחֲרֶיהָ בְּמַחֲשָׁבָה אֶלָּא כָּל מַחֲשָׁבָה שֶׁהוּא גּוֹרֵם לוֹ לָאָדָם לַעֲקֹר עִקָּר מֵעִקְּרֵי הַתּוֹרָה מֻזְהָרִין אָנוּ שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹתָהּ עַל לִבֵּנוּ וְלֹא נַסִּיחַ דַּעְתֵּנוּ לְכָךְ וְנַחְשֹׁב וְנִמָּשֵׁךְ אַחַר הִרְהוּרֵי הַלֵּב. מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְצָרָה וְלֹא כָּל הַדֵּעוֹת יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג הָאֱמֶת עַל בֻּרְיוֹ. וְאִם יִמָּשֵׁךְ כָּל אָדָם אַחַר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ נִמְצָא מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם לְפִי קֹצֶר דַּעְתּוֹ. כֵּיצַד. פְּעָמִים יָתוּר אַחַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּפְעָמִים יַחְשֹׁב בְּיִחוּד הַבּוֹרֵא שֶׁמָּא הוּא שֶׁמָּא אֵינוֹ. מַה לְּמַעְלָה וּמַה לְּמַטָּה מַה לְּפָנִים וּמַה לְּאָחוֹר. וּפְעָמִים בַּנְּבוּאָה שֶׁמָּא הִיא אֱמֶת שֶׁמָּא הִיא אֵינָהּ. וּפְעָמִים בַּתּוֹרָה שֶׁמָּא הִיא מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁמָּא אֵינָהּ. וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הַמִּדּוֹת שֶׁיָּדִין בָּהֶן עַד שֶׁיֵּדַע הָאֱמֶת עַל בֻּרְיוֹ וְנִמְצָא יוֹצֵא לִידֵי מִינוּת. וְעַל עִנְיָן זֶה הִזְהִירָה תּוֹרָה וְנֶאֱמַר בָּהּ במדבר טו לט "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים". כְּלוֹמַר לֹא יִמָּשֵׁךְ כָּל אֶחָד מִכֶּם אַחַר דַּעְתּוֹ הַקְּצָרָה וִידַמֶּה שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ מַשֶּׂגֶת הָאֱמֶת. כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים גמרא ברכות יב ב "אַחֲרֵי לְבַבְכֶם זוֹ מִינוּת" וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם זוֹ זְנוּת. וְלָאו זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גּוֹרֵם לָאָדָם לְטָרְדוֹ מִן הָעוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ מַלְקוֹת: מִצְוַת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כְּנֶגֶד הַמִּצְוֹת כֻּלָּן הִיא שֶׁנֶּאֱמַר במדבר טו כב "וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת" וְגוֹ' וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כּוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וּבְכָל הַנְּבִיאִים וּבְכָל מַה שֶּׁנִּצְטַוּוּ הַנְּבִיאִים מֵאָדָם וְעַד סוֹף הָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר במדבר טו כג "מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם". וְכָל הַכּוֹפֵר בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וּבְכָל הַנְּבִיאִים וּבְכָל מַה שֶּׁנִּצְטַוּוּ הַנְּבִיאִים מֵאָדָם וְעַד סוֹף הָעוֹלָם וְהוּא עִקַּר כָּל הַמִּצְוֹת כֻּלָּן: יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים לְכָל דְּבָרָיו וְאֵינוֹ כְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹבֵר עֲבֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סְקִילָה. מוּמָר לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֲרֵי הוּא מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְכֵן הָאֶפִּיקוֹרְסִים מִיִּשְׂרָאֵל אֵינָן כְּיִשְׂרָאֵל לְדָבָר מִן הַדְּבָרִים וְאֵין מְקַבְּלִים אוֹתָם בִּתְשׁוּבָה לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר משלי ב יט "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים". וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים הֵם הַתָּרִים אַחַר מַחְשְׁבוֹת לִבָּם בְּסִכְלוּת דְּבָרִים שֶׁאָמַרְנוּ עַד שֶׁנִּמְצְאוּ עוֹבְרִים עַל גּוּפֵי תּוֹרָה לְהַכְעִיס בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ בְּיָד רָמָה וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין בָּזֶה עָוֹן. וְאָסוּר לְסַפֵּר עִמָּהֶן וּלְהָשִׁיב עֲלֵיהֶן תְּשׁוּבָה כְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר משלי ה ח "וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ". וּמַחֲשָׁבָה שֶׁל אֶפִּיקוֹרוֹס לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים: כָּל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁהִיא אֱמֶת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֲבָדָהּ הֲרֵי זֶה מְחָרֵף וּמְגַדֵּף אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא. וְאֶחָד הָעוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְאֶחָד הַמְגַדֵּף אֶת ה' שֶׁנֶּאֱמַר במדבר טו ל "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף". לְפִיכָךְ תּוֹלִין עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כְּמוֹ שֶׁתּוֹלִין אֶת הַמְגַדֵּף וּשְׁנֵיהֶם נִסְקָלִין. וּמִפְּנֵי זֶה כָּלַלְתִּי דִּין הַמְגַדֵּף בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם כּוֹפְרִים בָּעִקָּר הֵם: וְאֵלּוּ הֵן דִּינֵי הַמְגַדֵּף. אֵין הַמְגַדֵּף חַיָּב סְקִילָה עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁם הַמְיֻחָד שֶׁל אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֶׁהוּא אָלֶ"ף דָּלֶ"ת נוּ"ן יוּ"ד וִיבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּשֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת שֶׁאֵינָם נִמְחָקִים שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כד טז "וְנֹקֵב שֵׁם ה'", עַל הַשֵּׁם הַמְיֻחָד חַיָּב סְקִילָה וְעַל שְׁאָר הַכִּנּוּיִים בְּאַזְהָרָה. וְיֵשׁ מִי שֶׁמְּפָרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל שֵׁם יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁעַל שְׁנֵיהֶם הוּא נִסְקָל: אַזְהָרָה שֶׁל מְגַדֵּף מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר שמות כב כז "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל". בְּכָל יוֹם וָיוֹם בּוֹדְקִין אֶת הָעֵדִים בְּכִנּוּיִים יַכֶּה יוֹסִי אֶת יוֹסִי. נִגְמַר הַדִּין מוֹצִיאִין אֶת כָּל אָדָם לַחוּץ וְשׁוֹאֲלִים אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּעֵדִים וְאוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר מַה שֶּׁשָּׁמַעְתָּ בְּפֵרוּשׁ וְהוּא אוֹמֵר וְהַדַּיָּנִים עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם וְקוֹרְעִין וְלֹא מְאַחִין. וְהָעֵד הַשֵּׁנִי אוֹמֵר אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ שָׁמַעְתִּי. וְאִם הָיוּ עֵדִים רַבִּים צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן לוֹמַר כָּזֶה שָׁמַעְתִּי: מְגַדֵּף שֶׁחָזַר בּוֹ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר אֵינוֹ כְּלוּם אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁגִּדֵּף בְּעֵדִים נִסְקָל. מִי שֶׁגִּדֵּף אֶת הַשֵּׁם בְּשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים קַנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ וְהוֹרְגִים אוֹתוֹ. וְאִם לֹא הֲרָגוּהוּ קַנָּאִים וּבָא לְבֵית דִּין אֵינוֹ נִסְקָל עַד שֶׁיְּבָרֵךְ בְּשֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת הַמְיֻחָדִים: כָּל הַשּׁוֹמֵעַ בִּרְכַּת הַשֵּׁם חַיָּב לִקְרֹעַ וַאֲפִלּוּ עַל בִּרְכַּת הַכִּנּוּיִין חַיָּב לִקְרֹעַ וְהוּא שֶׁיִּשְׁמָעֶנָּה מִיִּשְׂרָאֵל. אֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ וְאֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַשּׁוֹמֵעַ חַיָּב לִקְרֹעַ. אֲבָל הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אֵינוֹ חַיָּב לִקְרֹעַ. וְלֹא קָרְעוּ אֶלְיָקִים וְשֶׁבְנָא אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁרַבְשָׁקֵה הָיָה יִשְׂרָאֵל מוּמָר. כָּל הָעֵדִים וְהַדַּיָּנִים סוֹמְכִים אֶת יְדֵיהֶם אֶחָד אֶחָד עַל רֹאשׁ הַמְגַדֵּף וְאוֹמֵר לוֹ דָּמְךָ בְּרֹאשְׁךָ שֶׁאַתָּה גָּרַמְתָּ לְךָ. וְאֵין בְּכָל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין מִי שֶׁסּוֹמְכִים עָלָיו אֶלָּא מְגַדֵּף בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם:

« ספר מצוות קטן קכ״ד ספר מצוות קטן קכ״ו »